כמה וכמה פנים לו לסרט "פרנץ" . השותף כאב יותר את מוראות המלחמה, אני התחברתי אליו כסיפור אהבה אבל כולם יסכימו לחלוטין על סרט מצויין, שמותיר את רישומו על המצפון, על המוסר, על הלב. הסרט דובר גרמנית ברובו בשילוב מעט צרפתית. בבימויו של פרנסואה אוזן ה"שנוי במחלוקת".
תקציר הסרט: בעיירה גרמנית טיפוסית, מתאבלת אנה על ארוסה פרנץ שנהרג בצרפת במלחמת העולם הראשונה. באחד מביקוריה התכופים על קברו היא נתקלת בצעיר צרפתי יפה תואר אשר מגיע להניח פרחים טריים על קברו של ארוסה. ביקורו מערער את שלוות נפשה כאשר הוא מתחבר למשפחת ארוסה המת. כמו גם מעיר בה רגשות לא צפויים. סרט שקשה מאוד לתאר בלי ספויילרים, אנסה בכל זאת.
הסרט מצולם רוב רובו שחור לבן אפרורי מה שמוסיף להזדהות עם תחושת היסורים והכאב של הגיבורים.
השחזור היפיפה של התקופה, המוזיקה, המשחק המאופק שמרטיט את הלב, יופיים של הגיבורים, התמימות שבה הם פותחים את הלב לאורח הלא קרוא. שמחבר אותם אל זכרו של "פרנץ" המת, שבו אותנו כבר מהרגע הראשון, וחיברו אותנו אל העלילה.
הסרט צנוע ומאופק אך רווי תפניות בעלילה מה שהחזיק אותנו "במתח" מתוך ציפיה לסוף עגום אך תקוה לסוף טוב ממנו..
ראיתי בו בעיקר משולש אהבים בין הגיבור המת, ל 2 הגיבורים, אהבתי מאוד את סופו של הסרט על כל המוטיבים הכלולים בו.
פנינה של סרט, לא הכי מקורי, לא הכי חדש, אבל אין ספק שהשלם עולה על כל חלקיו.
הסרט מוקרן בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה